מכתב מבת זוג לשעבר של רון

משפחת מיכאלי,

אני מצטערת מאד שלא הגעתי ללוויה, קצת קשה לי באירועים כאלו ואני מעדיפה להתאבל לבד. אני אעשה כל מאמץ להגיע לשבעה.

הבשורה הזאת עצובה מאד בשבילי. אהבתי את רון מאד, גם כבן זוג וגם כחבר. אמנם בשנים האחרונות לא היינו קרובים כמו פעם, אבל הוא תמיד היה חשוב לי.

עברנו המון דברים יחד, המון זיכרונות טובים צפים במוחי מאז אתמול וזה בלתי נתפס להבין שזה באמת קרה והוא איננו.

הוא הכיר לי כל כך הרבה דברים חדשים, רון פתח לי דלתות ללא מעט עולמות שהם חלק בלתי נפרד מחיי היום, אם זה צילום, אם זה קולנוע, סיינפלד. ועוד תחומים ונושאים שמאפיינים גם אותי היום בעיקר בזכותו. היינו יושבים וצוחקים שעות.

הוא היה עדין ומצחיק וטוב לב. וזה לא ייאמן שזה מה שקרה. כאב לי עליו מאד בשנים האחרונות ועל המצב הנפשי שאליו הוא נקלע. וזה העציב אותי והטריד אותי ואולי בגלל זה התרחקתי מאד בשנים האחרונות. ובעיקר עצוב לי כי באמת תכננתי לבוא לבקר אותו כשכל התקופה של הקורונה תתפוגג וזה לא יקרה.

זה טרגי מאד.

אני כל כך מצטערת שזה קרה, אתם משפחה מדהימה ואתם אוהבים אותו ודאגתם לו בלי סוף, וזה מצער נורא. כל מה שאני יכולה לומר זה שלא תדעו עוד צער, עד כמה שאפשר ושתהיו חזקים בתוך האבל הזה.

תודה שסיפרתם לי באופן אישי, זה באמת חשוב לי שכך זה קרה.

נתראה במשך השבוע.

אוהבת.