אח שלי יקר... היית בנאדם כל כך רגיש, מוכשר, עם יכולות יצירתיות מופלאות, עם חשיבה עמוקה ורוחנית על החיים. אלו היו כמה מהדברים שחיברו בינינו. יחד עם כל זה, היית גם אדם כל כך מורכב, אבוד ומבולבל, מבודד ושקוע בתוך עצמך...
אח שלי. השנים האחרונות היו לא פשוטות, אבל עכשיו כשאני חושבת עליך עולים לי רק זכרונות שמחים וטובים של נעורים, שמחה, טבע, מוסיקה, צחוק ושובבות. מעבר לכל מי שהיית בשבילי, כיאה לאח בכור, היית הראשון שחינך אותי מוזיקלית...
רון אהוב שלי. עברו 30 יום ואני עדיין לא קולטת. הגוף עובד על אוטומט, הראש על רציונל והרגש מחכה לכאבי הפנטום שעוד יגיעו, כי הייתי כל כך קשורה אליך שאני מרגישה כאילו קטעו איבר מגופי, אבל אני עדיין בהלם ועצמת הכאב רדומה...
אח שלי. 30 הימים האחרונים עברו עלי כשאני מוצפת בתחושות כעס ואשמה, איך איפשרנו לזה לקרות, איך נרדמנו בשמירה, איך לא הצלחנו לעזור לך לטפל בעצמך יותר טוב. כעסתי עליך, כמה שהיית עקשן, אבל אני מבינה שאי אפשר באמת לכעוס...
אח יקר. שנינו הסכמנו על זה שהחיים והקיום האלו הם מסתורין אחד גדול, שיש הרבה מעבר לנגלה לעין, שיש דברים שאי אפשר להסביר אותם. ועכשיו הגעת אל העולמות האחרים שדיברת עליהם כל כך הרבה. אל מקור הקיום של כולנו...
משפחת מיכאלי, אני מצטערת מאד שלא הגעתי ללוויה, קצת קשה לי באירועים כאלו ואני מעדיפה להתאבל לבד. אני אעשה כל מאמץ להגיע לשבעה. הבשורה הזאת עצובה מאד בשבילי. אהבתי את רון מאד, גם כבן זוג וגם כחבר...
לקח לי הרבה זמן לכתוב ואני עדיין לא בטוחה שהצלחתי לכתוב את מה שרציתי אבל... אם אכתוב את זה סימן סופי שאתה לא כאן ואני חושבת שהחלטתי בשנה הזו להדחיק את העובדה הזו עד כמה שניתן. בוואטסאפ יש לי מזכרת אחרונה ממך...
הכרתי את רון לפני קצת יותר מ-6 שנים. ישר הרגשתי איזה חיבור מיוחד אליו. איזשהו קשר. אנחנו מאוד מאוד שונים. ויחד עם זאת, הרגשתי גם איזה דימיון. איזה אחווה. עברנו חוויות דומות בחיים. שנינו ביקרנו במחוזות השיגעון...
טליה, עינת, בתיה ואבישי, אני המומה כמו כולם ואף שלא היינו בקשר יומיומי, אני זוכרת את היום שנולד, את ההתקף הראשון... ולאחר שנים שלא התראינו התרגשתי כל כך לראות את רון (את כולם, אבל משום מה הכי את רון...
רון היקר והאהוב, החלטתי לכתוב לך ולא עלייך, כי הידיעה שהלכת מאיתנו שאתה עדיין בשיא של חייך ...קשה וכואבת לי מאוד! רון, ההיכרות שלי איתך היתה דרך מרפאת השיניים... ועוד אז, יכולתי לראות כמה אתה באמת יחיד ומיוחד...