אפילפסיה והתמודדויות נפשיות

אחוז מסוים מחולי האפילפסיה, בעיקר אלו שאצלם המחלה אינה מאוזנת תרופתית, יפתחו הפרעות נפשיות כמו דיכאון ופסיכוזה במהלך חייהם.

להלן קטעים מהמאמר הרפואי "ביטויים רגשיים והפרעות פסיכיאטריות באפילפסיה טמפורלית" (מתוך כתב עת האיגוד הנוירולוגי בישראל, עמודים 8-17), שמספקים הסבר על הקשיים הנפשיים שמהם רון סבל:

דיכאון הוא הקו-מורבידיות הפסיכיאטרית השכיחה ביותר במטופלים עם אפילפסיה, עם שכיחות לאורך החיים הנעה בין 35-30% (משפיע על אחד מכל שלושה מטופלים עם אפילפסיה!). שכיחות דיכאון עולה באפילפסיה של אונה פרונטלית וטמפורלית ובמטופלים עם פרכוסים לא מאוזנים. מטופלים עם אפילפסיה פעילה בעלי סיכון פי 5 לדיכאון בהשוואה למטופלים ברמיסיה. הסיכון לדיכאון באפילפסיה מוערך כפי 1.5 יותר מכל מחלה כרונית אחרת (דוגמת אסתמה או סכרת). ההשלכות השליליות של דיכאון על האיזון של הפרעות פרכוסיות תועדו במספר מחקרים. ולמרות זאת, קו-מורבידיות זו נותרת לעיתים קרובות לא מאובחנת ועל כן לא מטופלת.

מטופלים עם אפילפסיה מציגים תסמינים פסיכוטיים בהיארעות גבוהה משמעותית בהשוואה לאנשים בריאים או בעלי הפרעות כרוניות אחרות. הסיכון לפתח פסיכוזה וסכיזופרניה גבוה פי 5.5 ו-5.8 בהתאמה, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. שכיחות של פסיכוזה נמצאה ב-6.5% מחולי האפילפסיה, כאשר למרביתם אפילפסיה מוקדית. השכיחות גבוהה יותר, עד לכדי 7% במטופלים עם TLE (אפילפסיה של אונה טמפורלית, הצורה השכיחה ביותר של אפילפסיה מוקדית).

חלק מהמטופלים עם TLE מציגים מספר מאפיינים אישיותיים ייחודיים: איטיים ונוקשים במחשבותיהם, מילוליים, מעייפים ומעיקים בשיחה, נוטים לחשיבה מיסטית ולמחשבות מעסיקות יתר-על-המידה הקשורות לנושאים דתיים ופילוסופיים, בעלי התנהגות אובססיבית, חסרי חוש הומור, רגשיים (מצבי רוח, עצבות וכעס) ובעלי נטייה לפרנויה.

לקריאת המאמר השלם בכתב עת האיגוד הנוירולוגי בישראל (עמודים 8 עד 17), לחצו כאן